הפורום להגות ליברלית
ניוזלטר -הפלשתינים מעדיפים להיות ישראלי
ראיון עם באסם עיד בישראל היום
ניוזלטר 21.01.2011










מעדיפים להיות ישראלים

סקר אמריקני?פלשתיני חדש מגלה כי ערביי מזרח ירושלים לא שותפים לדרישות של הרשות הפלשתינית • רבים מהם מעדיפים להמשיך לחיות תחת שלטון ישראלי, יותר מאלו שרוצים שבתיהם יעברו למדינה פלשתינית • אישי ציבור מרכזיים במזרח ירושלים אומרים שהסקר משקף את המיאוס מהסיאוב של שלטון הרשות הפלשתינית • רובם מעדיפים את הדמוקרטיה ואיכות החיים הישראלית, עדיין חושבים שהם סובלים מאפליה וקיפוח אבל "בסך הכל רוצים שקט"

נדב שרגאי (צילומים: דודי ועקנין)

זרם הבקשות לאזרחות ישראלית הולך וגובר. מזרח ירושלים
"למנהיגות הפלשתינית לא איכפת מאיתנו". יונס צאדק עווידה
"המנטליות של הערבים כאן קרובה יותר לזו של ערביי ישראל". חאלד אבו טועמה

הם נולדו לתוך מציאות של ירושלים מאוחדת, תחת שלטון ישראל. רובם המכריע אינם זוכרים את השלטון הירדני או את העיר המחולקת, ושלטון הרשות הפלשתינית מרתיע אותם מאוד. הכירו את תושבי מזרח ירושלים. לא מה שחשבתם. כ?260 אלף נפש, שחיים כבר שנים תחת שלטון ישראלי, וזועקים על אפליה וקיפוח. אבל בבחירה בין מעבר לשלטון הרשות לבין המשך החיים תחת שלטון ישראלי, הם מעדיפים להמשיך ולחיות עם הדמוקרטיה הישראלית, עם רמת החיים הגבוהה וההטבות שנגזרות ממעמדם כתושבים ישראלים. כל אלה, התברר השבוע, גוברים על העניין הפלשתיני הלאומי.

נציגי הרשות התפתלו השבוע לנוכח תוצאות הסקר, שנערך ב?19 השכונות הערביות במזרח ירושלים. התוצאה, בלשון המעטה, לא היתה נוחה בעבורם: כ?35 אחוזים מתושבי מזרח ירושלים מעדיפים לחיות תחת ריבונות ישראלית ולהחזיק באזרחות ישראלית במקרה שירושלים תחולק במסגרת הסכם שלום. 30 אחוזים יעדיפו להיות אזרחי המדינה הפלשתינית ו?30 אחוזים נוספים העדיפו שלא לענות על השאלה, או שטרם החליטו.

אם לא די בכך, 40 אחוזים מתושבי מזרח ירושלים אמרו שאם ירושלים תחולק, הם יעברו לגור בצד הישראלי, כדי להישאר אזרחים ישראלים. לעומת זאת, רק 29 אחוזים יעתיקו את מגוריהם לצד הפלשתיני, אם יוחלט שמקום מגוריהם יישאר בתחומי ישראל.

קשה להגיד שתוצאות הסקר שערכו מכון הסקרים האמריקני "פיטצ’ר" והמרכז הפלשתיני לדעת קהל מפתיעות. תוצאות דומות כבר עלו מסקרים קודמים. המשלחת הפלשתינית לשיחות ז’נבה, למשל, מצאה כבר ב?2003 בסקר דעת קהל משלה, ש?48 אחוזים מתושבי מזרח ירושלים תומכים בכך שירושלים תישאר עיר פתוחה לגמרי, ושרק תשעה אחוזים חפצים בחלוקה מוחלטת. שאלה אחרת העלתה ש?35 אחוזים מתנגדים לחלוקה כלשהי. אני עצמי עסקתי לפני שנתיים, במסגרת מחקר שפירסם המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, בנטייה המובהקת של תושבי מזרח ירושלים להמשיך ולחיות תחת שלטון ישראלי. זכיתי אז לקיתונות של ביקורת מצד נציגי הרשות, שהתכחשו לדברים, אבל הפעם הדברים מתקבלים אחרת. אחרי שנים של לחץ מאסיבי מצד פעילי הרשות וחמאס כלפי כל מי שמעז לחרוג מהקו הרשמי, יש במזרח ירושלים מי שמוכן לומר את הדברים בגלוי, אף שרבים עדיין חוששים לדבר בפומבי. חאתם עבדל קאדר עיד הוא נציג ירושלים בפתח, לשעבר השר לענייני ירושלים ברשות. כמו אישים רבים שקשורים בטבורם לרשות, קאדר עיד אמנם אומר ל"ישראל השבוע" שהתוצאות אינן משקפות את המציאות ושגם אם יש בהן משהו, "הן אינן מצדיקות כיבוש", אבל אפילו הוא מדבר על "חשבון נפש" שהרשות צריכה לעשות לנוכח הלוך הרוח הזה.

באסם עיד, אחיו של השר לשעבר, תושב מחנה שועפט ופעיל זכויות אדם, פעם ב"בצלם" והיום בארגון משלו, אינו מסתפק בקריאה ל"חשבון נפש".

עיד אומר שהתוצאות אינן מפתיעות: "זו המציאות. זה אמיתי. אני ועוד רבים במזרח ירושלים ערים למה שמתרחש בגדה ובעזה. הציבור וגם אני לא רוצים לחיות תחת שלטון שבו לאנשים אין זכויות ולא ביטוח רפואי ולא ביטוח לאומי ולא קצבת ילדים ולא הבטחת הכנסה וגם לא דמי אבטלה ודמי נכות.

"בני אדם, אפילו תחת כיבוש, מחפשים רמת חיים מסוימת. יש הבדל בין משכורת של 8,000 שקל בחודש במזרח ירושלים לבין 1,200-800 שקל ברשות. אפילו חייל ברשות לא מרוויח יותר מ?2,100.

"אז אנשים אומרים לעצמם: שתלך הרשות קיבינימט. אנשים מסתכלים על האופי של הרשות, של ההנהגה. הם רואים שם אוכלוסייה רחבה ענייה מול שכבה של מנהיגות פוליטית וצבאית שהגיעו מתוניס, השתלטו על אדמות, על הכלכלה, חיים בבתי פאר, נוסעים במרצדס ולא אכפת להם מהעם שהולך יחף. נכון שהציבור מרגיש שהוא חלק מהעם הפלשתיני, אבל כל העניין הלאומי הולך ויוצא לאט לאט מהנפש שלו, אם זה בעזה, אם זה בגדה ובוודאי אם זה במזרח ירושלים. הלאומיות חשובה, אבל רמת החיים חשובה יותר".

מבקשים אזרחות ישראלית

"במזרח ירושלים", ממשיך באסם, "אדם שחש ברע מגיע לבית החולים הדסה ומקבל טיפול רפואי נאות ללא תשלום. אנשים בגדה לא מצליחים לקבל אפילו תרופות, שלא לדבר על אשפוז. אני שומע על תרופות שפג תוקפן, שמוצגות שם על המדפים, שאם אתה משתמש בהן אתה מסכן את חייך, היכן הרשות? היכן הפיקוח? זה בכלל מעניין אותם?"

עיד מתאר תופעה ידועה: הקמת הגדר בירושלים הביאה להגירה של כ?70 אלף פלשתינים בעלי תעודות תושב, שלא רצו להפסיד את זכויותיהם, לצד הישראלי של הגדר.

"כשישראל התחילה לבנות את הגדר בצפון, א?רם התרוקנה. 30 אחוזים מהתושבים שם, שמחזיקים בתעודות זהות כחולות וחיים בבתים בני שלוש קומות, הלכו ושכרו סככות בעיסאוויה ובסילוואן, רק כדי לא לאבד את תעודות התושב ולהפסיד זכויות, וכדי להתרחק מהרשות".

אתם ישראלים או פלשתינים?

"האמת היא שאנחנו קרובים היום יותר לערביי ישראל, שכמעט ואיבדו את הזהות שלהם. אנחנו לא באמת יודעים למי אנו שייכים".

מה המשמעות המעשית של העמדות הללו בקשר להסדר עתידי במזרח ירושלים?

"אנשים במזרח ירושלים לא מחפשים פתרון. הם מחפשים רמת חיים. 30 אלף מהם כבר הלכו רחוק יותר מאשר להסתפק בתעודת תושב, ויש להם אזרחות ישראלית. אם הממשלה תפתח מחר את דלת ההתאזרחות, אני מעריך שכ?100 אלף יפנו למשרד הפנים ויבקשו אזרחות ישראלית, אבל הממשלה עדיין מגבילה זאת.

"אספר לך סיפור סמלי שממחיש את מצב הרוח ברחוב: ביום העצמאות הפלשתיני, ב?15 בנובמבר האחרון, עצרה אותי אישה ליד שער שכם וביקשה שאתרגם לה לערבית מכתב שקיבלה ממשרד הפנים. הצצתי בנייר. זה היה אישור קבלה של בקשתה להתאזרח. האישה הזאת, ביום העצמאות הפלשתיני, רקדה מולי בשמחה. אתה מבין מה זה אומר"?

מה יקרה בשטח אם תהיה חלוקה?

"תהיה הגירה גדולה לצד הישראלי. אין לי ספק בכך. כבר היום אלפים עברו לאבו גוש ולעין רפא ולנווה יעקב ופסגת זאב. זה לא סוד. במזרח ירושלים מחפשים חברה פתוחה, רמת חיים, זכויות, דמוקרטיה. כל זה לא קיים ברשות".

אז מדוע מחרימים את הבחירות לעירייה?

"יש פחד מהגנגסטרים של הפתח והחמאס. כשחנא סניורא רצה להתמודד לעירייה שרפו לו ולבנות שלו את המכוניות. כשעותמן מבית צפפא רץ לעירייה עשו לו את המוות. השלטון הישראלי לא היה מסוגל להגן עליהם".

אז מה המסקנה?

"התושבים במזרח ירושלים רוצים שקט. הממשלה אולי רואה בהם גורם שעלול להפיץ טרור, אבל היא טועה. התושבים כאן יודעים להעריך את חופש הניידות, את הנגישות למקומות עבודה, את חופש הביטוי, הזכויות הרבות, אפשרויות הפרנסה.

"המתאבדים המעטים שיצאו ממזרח ירושלים הם חריגים. עם זאת, צריך להביא בחשבון שהמשך הריסת בתים במזרח ירושלים עלול להגדיל את מעגלי הטרור במזרח העיר, שהיום הם מאוד מצומצמים".

גם חאלד אבו טועמה, הכתב לענייני ערבים של ה"ג’רוזלם פוסט", מתאר מציאות דומה. אבו טועמה, בעבר תושב ואדי ג’וז והיום תושב פסגת זאב, אומר כי "למרות שהמצב של ערביי ירושלים אינו אידיאלי הם מעדיפים את השלטון הישראלי ואת הסטטוס קוו הנוכחי.

"לאורך השנים התקשורת מציגה מצגי שווא בקשר לערביי מזרח ירושלים. כתבו שהם רוצים להיות חלק מפלשתין. הזהירו מאינתיפאדה אם יסגרו את האוריינט האוס, אם יבנו את הר חומה, אם יבנו בסילוואן. שטויות. הציבור הישראלי אולי חושב שמזרח ירושלים הוא כמו מחנה הפליטים בלאטה, אבל אחרי 44 שנה, המנטליות של הערבים כאן קרובה הרבה יותר למנטליות של ערביי ישראל. זה בא לביטוי בלבוש, בדיבור, בהשקפה, בתעסוקה, בהוויה, וגם ביחס אליהם כשהם נכנסים לתחומי הגדה.

"המזרח?ירושלמים, איך לומר, לא כל כך פופולריים שם, והיו לא מעט אירועים שבהם התנכלו לאנשים ואפילו היכו אותם".

"הסקר הזה הוא קצה הקרחון"

השבוע נפגשתי עם חמישה ראשי ועדים ומוכתרים במזרח ירושלים. כולם משמיעים דברים זהים. הם עדיין לא מוכנים לומר את הדברים בפומבי, אבל שלא לייחוס הם מבהירים: "רק לא הרשות. עדיף ישראל".

יש להם משפחות בשכם, ברמאללה וביריחו, והם חוששים שאם יאמרו את הדברים בפומבי, יפגעו בהן. "הזרוע הארוכה של הרשות מגיעה למזרח ירושלים. הלוואי שהיינו יכולים לומר את הדברים בגלוי מבלי לחשוש שנצטייר כמשתפי"ם", אומר אחד מהם, תושב ידוע באחת השכונות הדרומיות.

ובכל זאת יש עוד כמה שאינם חוששים למרות שכבר פגעו בהם בעבר. זוהיר חמדאן מצור?באהר השמיע בעבר ביקורת פומבית על הרשות ותבע לקיים משאל עם בקרב תושבי מזרח ירושלים קודם ההכרעה בעתידם. בתגובה, ניסו אלמונים להתנקש בחייו והוא נפצע קשה.

גם על יונס צאדק עווידה ירו פעמיים. יונס, אב ל?12 ילדים וסב ל?69, חי בראס אל?עמוד ואומר ש"דמוקרטיה כמדינת ישראל אין בכל העולם. אני אזרח ישראלי כבר 30 שנה, וחבל שלא הקדמתי זאת בעשר שנים. אם זה היה תלוי בי הייתי מממן מכיסי חמישה אוטובוסים, מעלה עליהם את כל בכירי הרשות שהגיעו מתוניס ושולח אותם לשם בחזרה".

למה?

"כל אחד בנה לעצמו ארמון. הם שולחים את הנשים והבנות ללמוד בירדן על חשבון הציבור, אבל מה עם העם שהם מתיימרים להנהיג ולייצג? הם בכלל דואגים לנו? גם אם תקום מדינת פלשתין, אני לא רוצה להיות שם".

עוד אנשים חושבים כמוך?

"הסקר הזה הוא קצה הקרחון. אנשים עדיין מפחדים לדבר. לדעתי 85 אחוזים יבקשו להמשיך ולחיות כאן במקרה של חלוקה. רוב גדול מתנגד לכל רעיון של חלוקת העיר".

יונס, שבעבר עבד בתחזוקה של בי"ח הדסה הר הצופים והיה אחראי על הביוב ברחבת הכותל, מייצג כנראה שכבה של עשרות אלפי מועסקים שנהנים מפרנסה במלונות, בבתי חולים ובמוסדות עירוניים וממשלתיים בירושלים. שיחות מזדמנות עם רבים מהם לאורך השנים מעלה הלוך רוח דומה.

ואולי אין פלא בכך. לפי השנתון הסטטיסטי, 85 אחוזים מ?265 אלף תושבי מזרח ירושלים נולדו לאחר 1967, לירושלים מאוחדת וישראלית. בשנים האחרונות גבר זרם הבקשות לאזרחות ישראלית שמגישים תושבי מזרח ירושלים. אם בעבר היה מדובר ב?200 עד 500 בקשות לשנה, הרי שבכל אחת מהשנתיים האחרונות הוגשו כ?1,000 בקשות, שכשני שלישים מהן נענו.

את א’, אחד מראשי הציבור בעיסאוויה, הסמוכה להר הצופים, פגשתי השבוע בקפה במערב העיר. הוא בשנות ה?40 לחייו ואומר שרבים יצאו בפומבי עם עמדתם ואף יאבקו עליה, אם ישראל תפגין יותר נדיבות ותייצר שוויון אמיתי. א’ מכיר את הדו"חות של עמותת במקום ושל העירייה, המלמדים על פערים של אלפי אחוזים בהשקעה בתשתיות בין מזרח העיר לבין מערבה בתחומי הביוב, החינוך (חוסר של 1,000 כיתות), מדרכות, כבישים, גנים ועוד.

א’ גם מוכן להצטרף ליוזמה שמתגלגלת מאחורי הקלעים (גילוי נאות: אני שותף לה) לנסות וליצור מכנה משותף בין יהודים וערבים, בעלי דעות והשקפות פוליטיות שונות, נגד חלוקה פיזית של העיר, ללא קשר לפתרון הפוליטי.

"אנחנו", הוא אומר, "יכולים להיאבק יחד נגד חלוקה של ירושלים, שתהיה רעה מאוד גם לערבים וגם ליהודים, אבל רק על בסיס של שוויון, כי ההנהגה הפוליטית, גם שלנו וגם שלכם, מגלגלת נוסחאות בחדרים הסגורים, אבל אינה באמת מבינה מה המשמעות של חלוקה, ואיך זה ישפיע עלינו".